תמצית החוקים הקשורים לבחירות
    מפת אתר
العربية   English

תמצית החוקים הקשורים לבחירות

חוק-יסוד: הכנסת
חוק-יסוד: הכנסת הוא אחד מחוקי היסוד המשטריים במדינת ישראל, הקובעים הוראות יסוד לעניין המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל (לצד חוק-יסוד: הממשלה, חוק-יסוד: הצבא, חוק-יסוד: השפיטה, וחוקי יסוד נוספים). 
תחילתו של חוק-יסוד: הכנסת היא בקביעה העקרונית בסעיף 1 לפיה הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה. בהמשך, קובע סעיף 4 לחוק היסוד את העקרונות שבבסיס הבחירות הדמוקרטיות בישראל – בסעיף זה נקבע שהבחירות לכנסת תהיינה כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. סעיף זה הוא סעיף משוריין, כלומר - לא ניתן לשנותו אלא ברוב של חברי הכנסת, לפחות 61 חברי כנסת.
זכויות יסוד הנוגעות לבחירות ונקבעו בחוק-יסוד: הכנסת
• הזכות לבחור -  סעיף 5 לחוק היסוד קובע כי כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת, אלא אם כן בית המשפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק (יובהר כי הכנסת לא חוקקה חוק המאפשר שלילת זכות הצבעה לכנסת).
• הזכות להיבחר -  סעיף 6 לחוק היסוד קובע כי לכל אזרח אשר מלאו לו 21 ושנים ומעלה ביום הגשת רשימות המועמדים, זכאי להיבחר לכנסת. הסייגים לזכות זו הם כמפורט להלן:
- אם בית משפט שלל מאזרח את הזכות להיבחר על פי חוק;
- האזרח נידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים טרם חלפו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון.
- מי שמכהן בתפקיד מהתפקידים המפורטים בסעיף 7 לחוק היסוד (אלא אם חדל מלכהן בתפקידו, במועדים הקבועים בחוק):
1. נשיא המדינה;
2. שני הרבנים הראשיים;
3. שופט;
4. דיין של בית דין דתי;
5. מבקר המדינה;
6. ראש המטה הכללי, צבא-הגנה לישראל;
7. רבנים וכהני דתות אחרות, כשהם משמשים בכהונתם בשכר;
8. עובדי מדינה בכירים וקציני צבא בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק;
9. שוטרים וסוהרים בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק;
10. עובדי תאגידים שהוקמו בחוק, בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק.
- רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת  ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, לשלול את האופי הדמוקרטי של המדינה, להסית לגזענות או לתמוך במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
-  לעניין זה קובע סעיף 7א(א1) לחוק היסוד רואים במועמד ששהה במדינת אויה שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימות המועמדים כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת.
לצד קביעת עקרונות משטריים בסיסיים וזכויות יסוד הנוגעות לבחירות, קובע חוק-יסוד: הכנסת הוראות משטריות נוספות לעניין הבחירות דוגמת – הרכב הכנסת, הזכות להגשת רשימות מועמדים על ידי מפלגה בלבד, מועד הבחירות, פרסום תוצאות הבחירות ועוד.
חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969
חוק הבחירות לכנסת הוא דבר החקיקה המרכזי המסדיר את ההיבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות. החוק קובע הוראות שונות, ובין היתר הוראות לעניין קביעת אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, פנקס הבוחרים, איוש ועדות הקלפי ועוד.
סוגיה מרכזית המוסדרת בחוק הבחירות היא הקמת ועדת הבחירות המרכזית. ועדה זו ממונה על ניהול ההיבטים ארגוניים של הבחירות. תפקידה להכין את התשתית הלוגיסטית הנדרשת לקיום בחירות, ולטפל בסוגיות הנוגעות לבוחרים ולמועמדים – לרבות פרסום רשימת בוחרים ורשימות מועמדים, ספירת הקולות ופרסום תוצאות הבחירות. הוועדה מורכבת מנציגי הסיעות בכנסת היוצאת, ובראשה יושב שופט מכהן בבית המשפט העליון.
כן קובע חוק הבחירות כי לוועדה יהיו עובדים, שדינם כדין עובדי המדינה, אך הם כפופים ליושב ראש הוועדה.
חוק הבחירות קובע גם הוראות לעניין הצבעות מיוחדות – הצבעות חיילים, שוטרים וסוהרים, בוחרים המוגבלים בניידותם, אסירים ועצירים, מאושפזים בבתי חולים וצוות רפואי, שליחים המדינה בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות של ישראל וכן שליחים של המוסדות הציוניים, ימאים ישראלים בכלי שיט, מזכירי וחברי ועדות קלפי ונשים השוהות במקלטי נשים מוכות. לעניין מצביעים אלה נקבעו הוראות מיוחדות הנובעות מכך שיש להם מניעה אובייקטיבית להצביע בקלפיות בהן הם רשומים.
חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959
חוק זה עניינו קביעת מגבלות על תעמולת הבחירות בתקופת 90 הימים שלפני הבחירות. המגבלות חלות על כל צורות הפרסום, כולל מודעות. החוק אוסר, בין היתר, על פרסום תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה בתקופת 60 הימים שלפני בחירות, שלא במסגרת ההסדרים הקבועים בחוק. בנוסף, נקבע מפורשות בחוק שהתעמולה בטלוויזיה וברדיו תתנהל רק ב-14 הימים שלפני הבחירות.
בנוסף, קובע החוק איסורים החלים בכל מועד, ולא רק בתקופת בחירות. המרכזי שבהם הוא האיסור הקבוע בסעיף 2א לחוק ואוסר על שימוש בנכסי ציבור בהקשר עם תעמולת בחירות.  
חוק המפלגות, התשנ"ב-1992
חוק המפלגות מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". כדי לייסד מפלגה על "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" לרשום את המפלגה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות.
לפי החוק, לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
1.  שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2.  הסתה לגזענות;
3.  תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל;
4.  יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.
מפלגה רשומה היא תאגיד ויש לה תקנון שהיא חייבת לפעול לפיו. כל מפלגה נדרשת לכלול את המוסדות הבאים:
• מוסד מרכזי;
• גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות;
• מוסד לביקורת;
• כל מוסד אחר שייקבע בתקנון המפלגה.
למפלגות אסור לעסוק בפעילות כלכלית עסקית, והן חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.
חוק מימון מפלגות תשל"ג-1973
חוק מימון מפלגות קובע הוראות לעניין מימון שמקבלת מפלגה מאוצר המדינה. מימון המפלגות ניתן לצרכי מימון שוטף של מפלגות בין בחירות לבחירות, וכן מעניק מימון מיוחד למפלגות לצרכי הבחירות, כן קובע החוק כי המדינה תממן בעבור הסיעות את שכרם של עובדי הצוות הפרלמנטרי שלהן ומאפשר למפלגות לקבל הלוואות מאוצר המדינה, בהתאם להסדרים הקבועים בו .
החוק קובע את הקריטריונים לקבלת מימון המפלגות מאוצר המדינה ומגביל את מקורות המימון של המפלגות ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים בהם יכולה מפלגה לקבל הלוואות ואת סכום התרומה שמותר לתורמים לתרום ולמפלגות לקבל. החוק גם קובע למי מותר לתרום. כך למשל - תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות, אין לקבל תרומות מתאגיד ועוד. ככלל, מחושב המימון שתקבל מפלגה מאוצר המדינה על בסיס מספר חברי הכנסת שיש לסיעתה בכנסת הנוכחית, או מספר המנדטים בהם זכתה בבחירות.
חוק-יסוד: הממשלה
חוק-יסוד: הממשלה גם הוא אחד מחוקי היסוד המשטריים במדינת ישראל. חוק-יסוד זה קובע כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה, וכי היא מכהנת מכוח אמון הכנסת.
חוק-יסוד: הממשלה קובע בסעיף 5 את הרכב הממשלה, וכן כי ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת. מכאן, שהבחירות לכנסת הן גם בחירות לראשות הממשלה. שיטה זו היא השיטה שהייתה נהוגה במרבית שנות מדינת ישראל, למעט בבחירות לכנסת ה – 14 וה- 15, שאז שונה חוק-יסוד: הממשלה וקבע שלצד הבחירות לכנסת יתקיימו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה. לאחר בחירות אלה שונה חוק-יסוד: הממשלה פעם נוספת, והוחזרה שיטת הבחירות שהייתה נהוגה עד אז, לפיה נבחר ראש הממשלה מבין חברי הכנסת.
חוק-יסוד: הממשלה קובע שלאחר שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מקיים נשיא המדינה התייעצויות עם כל הסיעות שנבחרו לכנסת החדשה, ועל בסיס התייעצויות אלו מטיל את משימת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שלו הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה.
 רוב רובו של חוק-היסוד עוסק בנושאים שאינם קשורים ישירות לבחירות אלא בהרכבת הממשלה, תפקודה והפסקת כהונתה.